תהליך הייצור של מקלות ביליארד הוא מלאכה מדויקת המשלבת מדע עץ ואומנות. הליבה טמונה בחמישה שלבים עיקריים: בחירת חומר, ייבוש, עיצוב, שחבור והברקה. כל שלב משפיע ישירות על הביצועים והתחושה של הזריקה הסופית.
בחירת חומר: השלב הראשון בקביעת ה"גן" של מועדון גולף
לא כל העצים מתאימים למועדוני גולף. בעלי מלאכה בוחרים בדרך כלל מייפל או אפר קשיח בצפון אמריקה עבור הפיר (הגוף הראשי) בגלל הצפיפות האחידה שלו, הגרגירים הישרים והגמישות המתונה שלו, המעבירים כוח ביעילות במהלך הפגיעה.
חלק התחת משתמש לעתים קרובות בעצים קשים כגון הובנה, סיסם ואלגום, לא רק כדי להתאים את חלוקת המשקל הכוללת אלא גם כדי לשפר את האחיזה והיציבות.
למותגים-יוקרתיים כמו "מועדוני הגולף של דואן" יש שיעור דחייה מהותי של למעלה מ-90%, כאשר רק 1/8-1/10 מהיומנים האיכותיים-נכנסים לתהליך הייצור.
ייבוש אוויר טבעי: "טיפול" מכריע לשחרור מתח פנימי. לעצים שזה עתה נכרתו יש תכולת לחות גבוהה ועליו לעבור 3-5 שנים ואף יותר של ייבוש אוויר טבעי כדי לאפשר ללחות להתאדות לחלוטין, לשחרר מתח פנימי ולמנוע עיוות וסדקים מאוחרים יותר.
חלק מהיצרנים ימקמו את העץ במחסנים קרירים ומאווררים למשך שנים רבות כדי להבטיח שהתכונות הפיזיות שלו יציבות ביותר. זהו אחד מתהליכי הליבה להבטחת תוחלת החיים של מועדוני גולף.
יצירת פירים: השינוי מרצועות עץ לפירים מחודדים
חיתוך ועיצוב: העץ המיובש באוויר- נחתך לרצועות מלבניות, ולאחר מכן עיבוד גס לפרופיל מחודד.
גימור יד: בעלי מלאכה מנוסים-מצחצחים ביד את עקומת המתח על מנת להבטיח שמרכז הכובד ותחושת התנופה של כל מועדון עומדים בתקני עיצוב, ומשיגים שליטה מדויקת של "נקודה-ו-ירה".
חלק מחוזק: חלק מהמועדונים הגבוהים- כוללים שכבה של צינורות עץ מהונדסים או סיבי פחמן מעל ליבת המייפל, כמו הנחת "שריון" על המועדון, שיפור היציבות והעמידות.
